20/04/2026
לפני כמעט שלוש שנים, סיימתי פרויקט של בית מאוד מיוחד.
כשפרסמתי את הבית, בחרתי לדבר קודם כל האנשים,
ולספר שאני לא מהדרום, ובפרויקט הזה נפלה בידיי הזכות
לדעת שהאנשים הכי טובים גרים בלהבים!
במסגרת התכנון שהתחיל ב-2020,
ההורים צביקה ושרית ביקשו לתכנן יחידה מפנקת לשי (אז בת 12) ולבן (אז בן 15.5).
אני זוכר שבמהלך הבנייה, ממש בפיק של הפיק,
התקשרתי לצביקה והוא ענה לי, כאילו שאין לו בניה של בית על הראש:
"עידן, עזוב אותי מהבניה עכשיו, בן קרע את הרצועה ואנחנו רצים איתו בין רופאים ומפעילים את כל העולם. אסור שיירד לו פרופיל. החלום שלו זה להיות קרבי".
ביום הצילום של הבית, צביקה יצא להחזיר את בן לבסיס אחרי חופשה קצרה
וכשהוא חזר אמרתי לו שהוא נראה מאוד חזק ורגוע
יחסית לאבא שהבן שלו בסיירת נחל באמצע מלחמה
שאף אחד לא רואה את הסוף שלה,
וצביקה ענה לי בקלילות: "תשמע, אני אדם מאוד ריאלי, איש של מספרים.
אם תסתכל על זה ככה, אתה תבין שיהיה בסדר".
אחרי כמה שניות הוא הוסיף "ואם לא, אז זה המכתוב. אי אפשר לעשות עם זה כלום".
לפני שלושה שבועות בן נפל בלבנון, חודשיים לפני השחרור.
הוא יכל לגלות לצבא על הפציעה שלו לפני הגיוס ולהוריד פרופיל.
הוא יכל להמשיך בבקו"ם לתותחנים כמו ששובץ מלכתחילה.
הוא יכל לקחת את תפקיד הרס"פ שהציעו לו לקראת שחרור ולא להיכנס עם הצוות ללבנון.
בהלוויה, לשרית וצביקה היה חשוב להגיד- גם אם היו נותנים לבן עוד 10 פעמים,
הוא היה עושה הכל אותו דבר, כי הייתה לו רק משימה אחת מול העיניים- להגן על עם ישראל.
אלה האנשים הכי טובים!
לצערנו, יש עוד כל כך הרבה גיבורים כמו בן.
שרק נהיה ראויים להם.
