10/06/2026
פרק ג': פוסטי וקצת ממני יושבים בצריף המאולתר שלנו ואני מנסה לא להתייחס אליה, אבל היא ממשיכה להסביר על איך אנחנו מושלמים יחד ובסוף נסתדר, היא מבטיחה להיות יותר נעימה ולשמור עליי מהכל... ואני מתרצה, הרי היא היחידה שנשארה לי והיא באמת לא תעזוב אותי ותמיד דוחפת ומגבה אותי, חברת אמת!
השיחות עם פוסטי תמיד נמשכות אל תוך הלילה, אז אני ממעט לישון... ופוסטי מרוצה ואנחנו לאט לאט מתאחדים בלבד שלנו. אני איש חברתי שכמותי, מנסה לשכנע אותה שנצא קצת ונפגוש אנשים... אבל היא מסבירה שלא נעים לה עם החברים שלי והם לא מכבדים אותה ובאופן כללי אנשים מעלים בה כעס, עצב, פחד,זעם, דיכדוך ולחץ, אז עדיף להימנע מכל אלה ובכלל מה יש לצאת, נשאר יחד ונהפוך שקופים. אני חיי איתה ליד החיים וכולם כבר בעסקיהם ממשיכים. ויש אחת ויחידה שאותה פוסטי לא הפחידה וגירשה, היא נמצאת שם בכל תמונה, תמיד מנסה שאראה ואדע, אבל פוסטי גדולה ומסתירה... אז כעבור תקופה לא קצרה וכשהמפלצת קצת רזתה, פתאום ראיתי אותה.. את זאת שלאורך כל הדרך היתה היחידה שנשארה, לא פוסטי שעדיין מתקרצצת... אלא אשתי הלביאה שעליי אף פעם לא ויתרה... לאט לאט את החומה סדקה, וגרמה לי להיפתח ולקבל את עצתה- תהיה יותר איתי היא ביקשה ואני שכל כך התגעגעתי, אל תוך ידייה התרסקתי... היא אספה אותי אליה ולחשה "אתה לא לבד" , אני איתך ואנחנו נתרומם יחד...
היא ממש התעקשה ובעוז נלחמה, כדי להחזיר אותי משם חזרה... וברור שפוסטי לא נכנעה אבל עכשיו אני לא לבד ויש לי עזרה... תודה.
העלילה עוד מסתבכת... בתוך כל העשן הזה, אני פוגש אנשים קסומים ואחים אהובים שנותנים הכל כדי להתרומם...
והקרב מתחדש.. והמטרה- להתחיל מחדש וללמוד ללכת... כשהכל שונה, לא ברור ומפחיד, אני בוחר בחיים...
אז תנו תגובה איזה אם בהמשך הסיפור אתם חפצים, כי פרק ד' כבר מוכן, אבל לי רועדות הביצים🤭
שוקו.
