29/10/2023
*English follows*
אז עברה עוד שבוע והנה אנחנו בשגרה חדשה.
במקום להגיע לעבודה הגעתי למרכז רפואי- שערי צדק כבר לא בית חולים אלא מרכז רפואי. ברוך השם. זה אומר שלא צריכים להיות חולים כדי להכנס, כל אחד יכול.
הצוות ראה את הבן שלנו תוך דקות ספורות, שיבח את העבודה של הצוות במרכז הרפואי רמב״ם, ושלח אותנו לצילומים נוספים.
הייתי אמור להגיע הבוקר לעבודה ולתת לאישתי להביא את הבן. אבל איך אפשר לשבת מול מחשב ולתכנן בניין חדש כשהבן שומע מה עתידו ואיך לטפל בפצעים?
ביום חמישי הייתי בזום נהדר על ידי יועצת מס שמעורבת במגעים על חבילת הסיוע הממשלתי לעסקים קטנים ובינוניים. באמת הרצאה מרתקת. מה צריכים לעשות עסקים קטנים? איך מקטינים הוצאות? איך מתכוננים לצמיחה ביום שאחרי? איך מתנהלים מול בנקים? למה תכנית האוצר באמת עלבון לציבור העובדים, כולל תנאים לחל״ת ומי בכלל רשאי לבקש אותה.
ובמוצ״ש חייל אחד שלנו מתקשר והשני לא כי אין לו טלפון, כי כנראה שהוא כרגע באזור שאסור שימור ממנו קשר.
והעובדים מגיעים חלקם וחלקם פחות.
והפוליטיקאים כבר מאשימים את הצבא ואחד את השני.
והבנים ממתינים להכנס לפעולה והמבקרים תוהים מה השלב הבא, ולמה ממתינים, וכמה זמן יימשך.
ואני אמור להגיע לעבודה ולתכנן משהו, ולהסתכל על אקסלים, ולשבת עם משפחה על תוספת לבית שלהם.
חשוב.
אבל בימים אלה נראה חשוב פחות משום מה.
הלב נשבר, הבטן כואבת, והתירוצים נגמרים.
מתישהו צריכים להגיע למשרד ולדאוג לעבודה, לעובדים ולבניית הארץ.
למה נראה לי שהמתישהו הזה לא יהיה היום?
אני (עם כל הענווה) האדריכל הכי איכפתי, הכי מסור, עובד הכי קשה, הכי יורד לפרטים, הכי זריז, הכי מושקע בעבודה שאני יודע להיות, ושאני מכיר.
אבל היום, היום אני לא שם. תסלחו לי. יש כמה דברים אחרים בחיים.
————————————————-
ואם אתם עסק קטן כמוני, תעשו לי טובה, קחו כמה עצות ממני:
קחו קצת זמן ורוצו לשמוע מיועץ עסקי על איך להתנהל בימים טרופים אלה. כי אנחנו מחזיקים את המדינה על גבנו (כ50% מהכנסות ממס באים מאיתנו), ואם נקרוס, יהיו עוד יותר קשה לקום.
תקטינו הוצאות, תקפיאו הלוואות ומשכנתאות (גם לקוחות שלי שאינם עסקים קטנים), תשקיעו בגבייה ואל תסמכו על הממשלה - משם לא מגיעה ההצלה כרגע - הם עוד לא הבינו את גודל האירוע.
תשמרו על עצמכם ותשמרו על המדינה.
כמו משרטטים במשרד אדריכלים, כמו פועלים באתר בנייה, כמו הגיבורים שירדו לקיבוצים בעוטף לפני שהצבא התארגן להגיע - תדאגו לעצמכם ולאחרים שסביבכם. יש לנו הרבה כוחות, ואנחנו אלה שצריכים לדאוג להוציא אותם לפועל.
ואולי אגיע לעבודה בהמשך. בינתיים יש שם עובדים שמטפלים בכולם. כמו שצריך.
עדכון: נשארים כאן להוציא עוד רסיסים. שמח שהגעתי.
——////——-
So another week has gone by and we’re in a new “routine”.
Instead of going to work I’m here at Shaare Zedek Medical Center. Not hospital, medical centre. Thank G-d. You don’t have to be sick to get in here, they’ll take anyone.
The medical team saw our son within minutes of arrival, praised the work of Rambam Hospital - Haifa, and sent us fir X-rays.
I was meant to go to work this morning and let my wife take my son to the hospital, but how could I concentrate on design while my son is hearing about his future and how to take care of himself?
On Thursday I was in an excellent Zoom by a tax advisor who is very involved with discussions on the government aid package to small and medium businesses.
It was really fascinating. What do we need to do? How do we reduce expenses? How do we prepare for growth the day after? How do we deal with banks right now? Why is the Finance ministry’s plan an insult to the working class, including terms for leave without pay and who’s entitled to it at all?
And on Saturday night one of our soldiers called home and one didn’t, presumably because he is somewhere phoned aren’t allowed.
And my employees come to work, some more and some less.
And the politicians are already blaming each other and the army. And the soldiers are waiting to go in. And the critics are wondering what’s the next stage, and why we’re waiting, and how long it’ll last.
And I’m meant to go to work and design something, and look at excels, and sit with a family about an addition to the house.
It’s important.
But these days it seems less important for some reason.
And the heart is broken, and the stomach hurts, and the excuses are running out.
Sometime I have to get to the office and worry about work, my employees, and building the country.
Why does it seem like that sometime won’t be today?
I am (with all humility) the most concerned , dedicated , hard working , drill down to details , speedy, invested Architect that I know how to be and, that I know.
But today, today I’m not there. Excuse me. There are a few other things in life today.
————————————————-
And if you’re a small business like me, do me a favor, take some advice from me:
Take some time and go hear some advice from a business consultant about how to act in these crazy times. Because we hold the country on our back. We are responsible for half the income tax in the country. And if we fall, it will be even harder for the country to get back on its feet.
Reduce your expenditure, freeze your loans and mortgages (the bank of Israel has made this possible), put effort into debt collection and don’t rely on government grants - because salvation won’t come from there - they still haven’t understood the gravity of the situation.
Watch out for yourselves and for the country.
Like draftsmen in an Architects office, like workers on a building site, and like the heroes who went to the kibbutzim around Gaza before the army got organized - take care of yourselves and those around you. We have huge reservoirs of strength, and we are the ones that need to draw from them now.
And maybe I’ll get to work soon. In the meantime there are people working there dealing with all our clients. Like it should be.
The ones who aren’t in the army or at the front.
Update: staying here for a while to get some more shrapnel out. Glad I came.
