17/01/2026
בהופעה אחת של אביתר בבארבי,
הרגשתי איך כל המילים שלו נוגעות בי מעומק עומק הלב עד קצה כריות האצבעות.
והשיר הזה כאילו בוקע ממני
המילים מתארות בדיוק את נשיאת ההפכים בתוכי.
למעלה ולמטה , שחקים ותהום.
סוף ואינסוף.
הלב הזה, היודע להתחדש.
כמו לובש על עצמו בגד חדש
ופושט אותו כאילו היה אחרון הבגדים .
רגע אחד סמרטוט
וברגע אחר - חולצה לבנה נקיה לשבת.
איך אני נעה בין הקצוות
תקוות ואכזבות
איך מתוך תהום גדולה
ינבטו צמחי מרפא
יעלו מעלה מעלה
יביאו שמחה גדולה
וגם יסיימו את תפקידם
בסוף עונתם.
למדתי התחדשות.
איך הלב הזה חוזר לקבל על עצמו התרגשות
איך הוא מחזיר לעצמו ברק
איך מתאכזב שוב ויודע שעונתו עוד תגיע
שכבות שכבות של קילוף
מסיר ולובש
ואז חובש
פצעים ונשיקות
למדתי לקום.
כי הדברים הטובים באים בתנופה
בתנופת הקימה
רק כשקמתי, יכולתי להתחיל ללכת
עד אז - הייתי במקום .
ושוב הוא שם אותי בשיעור
כמה שיעורים
דוקטורט חיים
למדתי להיות שמש .
אור מתגלה ונסתר .
עת זריחה ועת שקיעה
כמה ללמוד ממנה
היא מאירה בי
חלקים חשוכים
וחלקים שאני רוצה להאיר לעולם
אני ריק ואין כלום אני שמש גדולה
מלאכים בי עולים ויורדים ועולים
לא רואים?
banai תודה !
