24/05/2020
"ישראל בבקשה תבוא מהר, הוא הורג אותה!"
הפנים של אבא שלי ננעלו,
"תצאו מהבית מהר, אני בדרך"
אבא שלי, המלווה שלי ברכב,
סגר את הטלפון, הסתכל עלי,
ואמר לי
"סעי הכי מהר שאת יכולה, זה פיקוח נפש"
נסיעה מתל השומר לאור יהודה
בפחות מחמש דקות,
בדרך כבר הזעקנו את השוטרים.
הגענו לבית פרטי, 2 ילדים קטנים עומדים בחוץ,
שניים גדולים יותר לידם.
אבא שלי מתכופף ומוציא אלה מתחת לכיסא,
לפני שאני מספיקה למצמץ,
הוא אומר לי
"תשמרי על הילדים, אל תיכנסי לבית"
ניגשתי אליהם וניסיתי להרגיע,
הכל יהיה בסדר... תיכף אמא תבוא...
הבן הגדול, זה שהתקשר לאבא שלי,
מסתכל עלי בפנים נפוחות מבכי
"בבקשה, אני אשמור עליהם, תעזרי לאמא שלי"
שמעתי צרחות אימים מכיוון הבית,
ניתקתי את הפחד ונכנסתי.
הבית הפוך, זכוכיות ודם בכל מקום,
הבעל שוכב ברצפה,
מחזיק את הברך וצורח מכאבים,
הבנתי בשביל מה האלה...
סובבתי את הפנים לצד השני וראיתי
מחזה שאני לא אשכח עד יומי האחרון.
אישה שוכבת על הרצפה,
בהכרה מעורפלת, מלאה בדם,
ואבא שלי מנסה עם מגבת לעצור לה
את הדימום מהראש...
רצתי לעזור לו עם הדימום,
ביד השנייה התקשרתי לאמבולנס,
נכנסו השוטרים ומד"א, עצרו את הבעל,
פינו את האישה והזעיקו את
הסבתא לבוא לקחת את הילדים.
אחרי שהכל נגמר, נכנסנו חזרה לאוטו,
אחרי כמה דקות של שתיקה,
הדבר היחיד שיצא לי מהפה זה
"לא ידעתי שיש לך אלה"
והוא ענה
"גם לא ידעת שיש כזה רוע בעולם..."
לא דיברתי איתו יותר על מה שקרה שם,
לא העזתי לשאול כלום.
שנה וחצי אחרי אבא שלי נפטר...
באחד הימים של השבעה, 22:30 בלילה,
כולם הלכו ואני יושבת בספסל למטה עם
קפה וסיגריה ואומרת בקול
" בחייאת אבא, מה היה דחוף לך למות עכשיו?"
ואז מגיעה אישה מהחושך ואומרת לי
"באמת מה היה דחוף..."
לא הצלחתי לנשום.
עברה שנה וחצי,
ראיתי אותה רק פעם אחת בחיים שלי,
אבל אי אפשר היה לטעות מול מי אני עומדת.
ישבנו יחד 4 שעות, היא סיפרה לי את כל הסיפור,
איך בקללה הראשונה היא אמרה לעצמה
שהוא לא התכוון והוא סתם עצבני
ועד לאותו היום שהיא אזרה אומץ לענות לו
והוא פשוט פירק אותה במכות.
אז אבא שלי עזר לה כלכלית,
שכר לה עורך דין שהכניס אותו לכלא
לכמה שנים עם צו הרחקה וגט,
הילדים שלה מטופלים פסיכולוגית כי
אם ראית כל החיים אלימות כלפי אמא,
כמעט בטוח שגם אתה תהיה כזה.
עברו 19 שנה מאז אותו מפגש,
מרוב שהסיפור הזה טראומטי עבורי,
לא סיפרתי עליו לאיש מעולם.
אז למה דווקא עכשיו?
אצלנו ביישוב נרצחה בחורה מהממת בת 22
כי היא לא ברחה בזמן מהמפלצת,
בימים כאלה, יותר מתמיד,
שנשים נרצחות אחת אחרי השנייה,
אני שואלת את עצמי
איך אפשר למנוע את הרצח הבא?!
אני חושבת שאנחנו כחברה צריכים
לפתוח את העיניים,
לצאת מאיזור הנוחות שלנו
ולראות מה קורה בסביבה שלנו.
עם השכנים, החברים, קולגות לעבודה,
ואפילו המשפחה המורחבת.
הרבה פעמים רואים ושומעים דברים
ולא עושים כלום כי
"לא נעים" ו"אולי אני טועה",
אבל עדיף לטעות מאשר לדעת
שנשארו יתומים או הורים מרוסקים
ואתה ישבת על הגדר,
רק כי לא נעים...
ואת...
את שבלי לשים לב בכלל,
הוא הפך אותך לשקופה, לאוויר, ללא קיימת...
תפני לעזרה, למשפחה, לחברים, למשטרה,
תפתחי את הפה לפני שתהיי עוד מספר בסטטיסטיקה...
את הרבה יותר חזקה ממה שנדמה לך,
בבקשה תפני לעזרה,
את לא לבד, כולנו נעזור❣
Sivan Atia | שרשרת אנושית של מעשים טובים באדיבות
