17/02/2016
מה פשר החיבור שבין הגוף לנפש?
דרך חשיבה מערבית ביקורתית וספקנית עליה התחנכתי מאוד קשה להבין אותו. דרך חשיבה דתית שבה הגוף המתכלה מכיל נשמה אלמותית גם קשה להבין אותו. אולם כפי שאני מבינה אותו עכשיו הוא הכי פשוט והגיוני, ואשמח לנסות ולהסביר.
כולנו יודעים שכאשר אנו שרויים תחת לחץ נפשי הכתפיים שלנו נתפסות ומתקשות ונהיות גבוהות עד האוזניים. אנו מכירים עוד מקומות בגוף, כמו הצוואר והגב התחתון בהם הלחץ יכול להצתבר עד כדי שהוא נהייה מוחשי- מקבל ביטויי של שריר תפוס למשל, או פריצת דיסק. אך אני מדברת על רובד אפילו עמוק יותר של החיבור הזה, וכדי להסביר אותו אשאל שאלה הפוכה.
איך נראה ניתוק בין גוף לנפש?
כאשר אני יושבת במקום אחד, נניח במסיבה אצל חברים בבית, אבל כל הזמן חושבת "יש מלא דברים שאני צריכה לעשות בבית, אני רוצה להיות שם, אוף למה אני פה" "האם זכרתי לכבות את הדוד? לנעול את הדלת?" "מחר אני חייבת להתקשר להיא וללכת להוא לקבוע פגישה עם הזאתי" אז ישנו ניתוק חמור בין הגוף והנפש. הגוף מונח במקום אחד, והנפש במקום אחר ובזמן אחר, מתעופפת ללא עוגן. וזהו ניתוק מסוכן, הגורם ללחץ, לחוסר שקט, לחוסר ביטחון ויאוש. אך אני רוצה עוד להוסיף ולחדד את התסמין הכי מסוכן ונפוץ של ניתוק בין גוף לנפש והוא- אכילת סרטים.
האם אני טובה מספיק? האם אני חזקה מספיק? מוכשרת? כנה? אהובה? אוהבת? ראוייה? מחשבות אלו הן תסמין לכך שאיננו נוכחים בהווה, בגוף שלנו, שפיספסנו את רגע הפעולה ובמקום לפעול הרחקנו לחשוב, התיימרנו לחזות את העתיד, לשפוט את העבר, להשוות עצמנו אל "האחר", אל עתיד מומוצא, אל אובייקטיביות שאינה קיימת. זוהי תופעה מאוד נפוצה בעולם המערבי הפריווילגי, בו יש לנו זמן ויכולת כלכלית לשבת לתהות על קנקננו ללא סוף ועד כדי יאוש.
מה עוזר לנו לחזור אל הגוף?
המון דברים, בינהם מדיטציה, פעולות פשוטות ללא מחשבה כגון עבודה בגינה, תרגול כלשהו בתנועה, זה שאנו אוהבים. כתיבה יכולה לעזור לפורקן. ומגע טוב, כמו שיאצו, שישר מחזיר אותנו לחוש את הגוף שלנו, את ההווה, פותח מחסומים ומחזיר זרימה תקינה לגוף. ישר אנו נרגעים, השקט הפנימי חוזר ואנו יכולים לשמוע את עצמנו שוב.
למה שיאצו עוזר?
למשל, למקרה כזה.