06/01/2022
פעם בכמה שבועות אני נישאלת ע"י אמא שלי שאלה קבועה בנוסח: "מה עם קצת תמונות של לפני ואחרי? תיראי איזה יופי עשו ביפ..." וכאן נכנס שם עסק תורן שמאד הרשים אותה עם תמונות של ארונות מבולגנים ואז ארונות מסודרים.
ואז אני מוצאת את עצמי שוב מסבירה לה שאת מה שאנחנו עושות לא באמת אפשר לצלם. החיים הם לא מגזין - החיים האמיתיים לא מצטלמים יפה.
ניקח לדוג' את חדר השינה שלך. רוב הסיכויים שהוא מערכת שנקנתה כנראה חודש אחרי שהתחתנת (מזמן...) של מיטה זוגית, שתי שידות וארון קיר/מראה תואמת. רק התחלנו וכבר מתקבלת תמונה של חדר שמלכתחילה עמוס. לא כי את מעמיסנית כפייתית אלא כי מלכתחילה סטנדרט הבנייה של ישראל 2000 קטן להתפלץ. עכשיו נוסיף לפריים מתלה בגדים עם בגדים, שפע נעליים שאף פעם לא יודעים איך והיכן הכי נוח לאחסן, שטיחון, תמונה/שתיים על הקיר שמלווה אתכם כזוג יד ביד עם הריהוט עוד מימי הטיול לתיאלנד ווילונות על החלונות שתלית מתוך נסיון לתת לחדר חמימות/צבעוניות.
והתמונה העמוסה ממקודם הופכת למדירת מנוחה ממש - ובתוך זה את חיה וזה ה"מקלט מעט" שלך מהעולם שבחוץ ויתרה מזאת - הקודש קודשים של הזוגיות שלך.
ואז אנחנו מגיעות אליך.
לא. אין לך כסף להחליף את המיטה והארון. אז אנחנו עובדות עם מה שיש..
נמצא פיתרון לנעליים, נדייק את הוילון כך שירחיב את החלל, ככל הנראה נעיף את השידות ונמצא להן תחליף מאולתר עם ניחוח צעיר ורענן, נסדר את הארון מבפנים ונוריד לך ת'תמונות. ובסוף, בסוף נעודד אותך למסור לויצ"ו את הסט המקושקש שקנתה לך אמא שלך (לכבוד המיטה החדשה שקנית אז, כשהתחתנת, ז"א מזמן..) ונציע לך את המיטה במצעים הכי בהירים ונקיים שנמצא אצלך.
את תיכנסי לחדר שלך ויהיו לך דמעות בעיניים של התרגשות ושל תדהמה איך חיית ככה עד עכשיו ולמה לקח לך כ"כ הרבה זמן לעשות את הצעד של להביא עזרה ויורחב לך. ישומח לך ויאוורר לך ואנחנו נהייה מאושרות איתך ודנה כמובן כהרגלה בקודש תציע לך לחכות לו בערב עם מוזיקה טובה וכוס יין ואז במעלית היא תישאל אותי אם צילמתי תמונות של "אחרי" ואני כהרגלי אגיד לה ש"עזבי דנה, לא היה מה לצלם" וזו תהיה האמת כי אחרי הכל זו עדיין אותה מערכת ריהוט ישנה באותו חלל קטן עם אותם חלונות קטנים ואריחי ריצפה לא של מעצב אריחים וזה החיים. לא מגאזין. זה לא מצטלם יפה ואת, איך שזה מרגיש, את זה שום מצלמה לא יכולה להעביר.
אמא הבנת?
